הכח להיות ביחד
הצצה למשפחות החולים
היא מכינה לו כל יום את הסנדוויץ' לארוחת הבוקר, אך לא זוכה לראות אותו יוצא לבית הספר… היא רואה אותו שוב רק בחצות הלילה, מדביקה נשיקה על מצחו כשדמעה רותחת נוטפת לה על לחיו מחממת אותו ברחמים… כך זה כל יום מחדש
הכירו את שגרת יומם של משפחות החולים
הם נמצאים במחלקות 24/7, דואגים רק שיהיה טוב לבן המשפחה החולה, מפקירים את חייהם למענם וחיים בשגרה של בית חולים… יושבים שעות ארוכות במסדרונות בתי החולים דואגים וטרודים עד מעל הראש בטרדות הבית והמשפחה, ומחפשים חתיכת עיתון או ספר קריאה שיסיח את דעתם ויעסיק את הראש במשהו אחר…
ומי דואג להם בבית?
תחשבו על רותי שלא נרדמת בלילות מחששות ופחדים על מצב אחיה הנמצא בטיפולים, או על מוישי שלא מצליח להתרכז בלימודים ואין מי שישלים איתו את הפער שצובר, ונתי הקטן ששואל אם גם לו יפלו השערות… כשההורים חוזרים קצת הביתה הראש לא פנוי בשביל לשבת ולהרגיע את הילדים או לרדת לקנות להם פינוק קטן לשבת.
לחולה יש הרבה שדואגים
אנחנו רוצים לפנק את המשפחה
לחזק אותה, לתת לה את הכח להתמודד, להרגיש שיש מישהו שנמצא אתה בשעות הקשות
מרכזי יום וקבוצות תמיכה מותאמות
ערכות משפחתיות לערבי שבת
חופשות ושוברי הנחה להורים
ערכות פיצוחים ועיתונים לקראת השבת
ספריות קודש וחול במחלקות
תעזרו לנו לתת כוח לעוד משפחה שמתמודדת
הכל התחיל משבת במחלקת אונקולוגיה!
הכל התחיל משבת אחת של קיץ, הילד שלי שוכב במיטה, מנסה להירדם תוך כדי שטיפות כימותרפיה מטפטפות לתוך גופו, ואני יושב לידו, מחפש במה להתמלא, להעסיק את עצמי, ללמוד משהו או אפילו סתם לקרוא, ואין פה כלום..
בית הכנסת ממש קרוב, כמה קומות לרדת, אבל אני יודע שלא יכול להשאיר את הילד שלי לבד אפילו לרגע אחד, אם חלילה יקרה משהו… אם הוא יתעורר ויגלה שהוא לבד…
אני מנסה לבקש ממישהו, אולי יש איזה ספר, עיתון מעניין, מגזין עם חידות, משהו לעשות, אבל אין כלום, ואני לבד, יושב כך שעות ארוכות עד שיצאה השבת…
באותו יום הבנתי למה הגעתי לכאן, למה קבלתי את הניסיון הזה, לא לחינם הקב"ה שלח אותי לפה, אלא כדי שאני אראה את המצוקה הזאת ואבין שאני צריך לעשות פה שינוי!
כאן הקמתי את אחים לרפואה
בשלב הראשון הבאתי ספריית ספרי קודש למחלקה לטובת המלווים ובני המשפחה,
בשלב השני הבטחתי לעצמי לעשות הכל שבני המשפחות של החולים לא יהיו לבד, שירגישו שיש מישהו שדואג להם, שחושב עליהם…